ליום ההילולא של רחל אמנו
קבר רחל
.ליד דרך האבות המובילה משכם לחברון, דרומית לירושלים, היא עומדת שם, שותקת
זועקת את שתיקתה של השוכנת בה, אותה שתיקה בה אימא רחל הסכימה לוותר
על גדול הדור ועל שמלת הכלולות
,אותה שתיקה בה העבירה סימנים, בפשטות, באהבה
.העיקר שלא תתבייש אחותה
,עומדת שם מצבתה, שותקת. ושתיקתה זועקת את כל אותם אלפי דורות של בניה
,שמצאו בה נוחם ונחמה, שקרעו בדמעות את הדממה
.שהשעינו על "מאמע רחל" את כתפם וליבם, ובקשו ממנה לא להפסיק לבכות לעולם
.אותה אמא, שתמיד שם בשבילם
"…מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר"
,כבת לאמא רחל
פוקדת אני מדי פעם את ציונה
,בתפילות ובגעגועים, בדמעות ובתחנונים
(…ורואה נפלאות וניסים (בסיפורים קצת אישיים
!זכינו" באמא מיוחדת! אמא הדואגת לכל בן ובת באופן אישי"
,אמא שלא מתעייפת להתפלל לבקש רחמים משוכן מרומים
…שימלא משאלות בניה המתחננים
…אשר על אם הדרך, בציונה, מתרפקים , מבקשים
!על זכותה – נשענים
,מצבת רחל אמנו והמבנה השוכן עליו זכו להנצחות רבות
חיבה מיוחדת יש לי לצייר את קבר רחל
,בהרבה וריאציות, סגנונות, צבעים וגדלים
!!!ורבים מעטרים בהן את בתיהם היפים
!עשרות ציורים!!! – אבל אמא רחל יש רק אחת
