עלייה לרגל – עולים לירושלים
"קומו ונעלה ציון"
להביט בציורי עולי הרגל לירושלים של האמנית מנוחה ינקלביץ, זה לחוות מעט שבמעט את ההתרגשות העילאית של העולים בדרכם לירושלים עיר הנצח.
מדי שנה, המוני מבקרים, עם לב שופע ציפייה, עלו לרגל, לירושלים בה שכן בית המקדש, לקיים את מצוות עשה: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך… במקום אשר יבחר…"
מסעם של עולי הרגל היה בשמחה עצומה, בשירה עילאית של "קומו ונעלה ציון" בכלי נגינה ובריקודים, מאושרים להיות חלק מעם הנצח.
במסעם חוו עולי הרגל תחושה של אחדות וחיבור, ממש כמשפחה אחת המורכבת מגוונים ועדות – ושזורה יחד באמונה משותפת ובגורל משותף. ויחד שרו: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
וכשהתקרבו, היו נראים בתי ירושלים והאירו בתי המדרשות ואויר מחכים נשב על פניהם.
וכשהגיעו לשערי ירושלים, היו אומרים: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"
ההתרגשות והשמחה שלהם הייתה כ"כ מוחשית, שכן עמדו להיכנס למקום של קדושה עמוקה בתוך החומות.
עיניהם של עולי הרגל הנכנסים בשערים התרחבו בהשתאות וביראת כבוד, האוויר היה מבושם ומלא תפילות ומנגינות שהדהדו לאורך הדורות, ויצרו סימפוניה שמימית של דבקות, של רוחניות עילאית וקרבת אלוקים.
הקסם והטוהר של ציור זה מדגיש את האווירה הקדושה והרוחנית של העולים, אשר כל מטרתם לספוג טהרה ולהדבק בשכינה, מי מהם עטור בטלית או נושא ספר תורה, אבות ובנים במסע מצוות עשה מן התורה – מצוות ראייה.
הצבעים הקסומים והבהירים ביצירה הנ"ל מבטאים את ירושלים הטהורה, ואת השכינה והקדושה הקורנים ממנה, ומחברים את ירושלים של מטה לירושלים של מעלה
בציור זה בחרתי לתת לירושלים גוונים תכולים – שכחול דומה לים וים לשמים ושמים מזכירים את בורא העולם השוכן בם ואליו שאיפתנו לדמות
ולחומות גוונים כסופים, לתאר את הכיסופים של כל יהודי להידבק בבורא עולם, להגיע לירושלים ולהתפלל ולהודות לפניו.
פרורי הזהב מבטאים את האור של ירושלים, את היוקרה והחשיבות של העיר.
בציור קסום זה ניכרת הדרך הארוכה והחווייתית לעולי ציון, שהלכו בימים ובלילות… כדי להגיע לירושלים היו צריכים לטפס הרים וגבעות, שהרי "ירושלים הרים סביב לה",
בדרכם ראו עצי זית אשר משמנם הכינו בזמן המקדש שמן זית זך להדלקת המנורה.
הגוונים הקסומים של הציור, האור הבוקע מירושלים ומתנשא אל על כל אלו מוסיפים מימד רוחני לתמונה, ומעוררים געגועים לימים שהיו היו…
הרעיון הנ"ל בגירסא בהירה.
בציור רואים את הנוף הקסום של ירושלים, שהרים סביב לה, ואת עולי הרגל העולים בהרים בדרך לירושלים, להיכנס בשעריה. ושרשרת החומות הסוגרת את העיר העתיקה.
גם בימינו כיום משתדלים אנו לעלות לירושלים, ל"כותל המערבי" שהוא שריד מבית מקדשינו בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות ולומר בתחנונים את התפילה שתיקנו לנו רבותינו:
וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ
וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ
וְלַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶךָ, בַּבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו
מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶׁךָ
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן
שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים
וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה
וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָּל חָי
וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ
וַהֲבִיאֵנוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם…
