קבר רחל

ליד דרך האבות המובילה משכם לחברון, דרומית לירושלים, הוא עומד שם, שותק.
זועק את שתיקתה של השוכנת בו, אותה שתיקה בה אימא רחל הסכימה לוותר
על גדול הדור ועל שמלת הכלולות.
אותה שתיקה בה העבירה סימנים, בפשטות, באהבה .
העיקר שלא תתבייש אחותה.
עומד שם קברה, שותק. ושתיקתו זועקת את כל אותם אלפי דורות של בניה,
שמצאו בו נוחם ונחמה, שקרעו בדמעות את הדממה,
שהשעינו על "מאמע רחל" את כתפם וליבם, ובקשו ממנה לא להפסיק לבכות לעולם.
אותה אימא, שתמיד שם בשבילם,
"מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר—"

תמונת  קבר רחל זו בביתכם (או אחרת מהמלאי,) תעביר מסר חזק זה לתוך לבכם!