"קומו ונעלה ציון"

להביט בציורי עולי הרגל לירושלים של האמנית מנוחה ינקלביץ, זה לחוות מעט שבמעט את ההתרגשות העילאית של העולים בדרכם לירושלים עיר הנצח.

מדי שנה, המוני מבקרים, עם לב שופע ציפייה, עלו לרגל לירושלים בה שכן בית המקדש, לקיים את מצוות עשה:
"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך במקום אשר יבחר"

מסעם של עולי הרגל היה בשמחה עצומה, בשירה עילאית של "קומו ונעלה ציון" בכלי נגינה ובריקודים, מאושרים להיות חלק מעם הנצח.

במסעם חוו עולי הרגל תחושה של אחדות וחיבור, ממש כמשפחה אחת המורכבת מגוונים ועדות, ושזורה יחד באמונה משותפת ובגורל משותף. ויחד שרו:
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"

וכשהתקרבו, היו נראים בתי ירושלים והאירו בתי המדרשות ואויר מחכים נשב על פניהם.
וכשהגיעו לשערי ירושלים, היו אומרים:
"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"

ההתרגשות והשמחה שלהם היתה מוחשית מאוד, שכן עמדו להיכנס למקום של קדושה עמוקה בתוך החומות.

עיניהם של עולי הרגל הנכנסים בשערים התרחבו בהשתאות וביראת כבוד, האויר היה מבושם ומלא תפילות ומנגינות שהדהדו לאורך הדורות, ויצרו סימפוניה שמימית של דבקות, רוחניות עילאית וקרבת אלוקים.

הקסם והטוהר של ציור זה מדגיש את האוירה הקדושה והרוחנית של העולים, אשר כל מטרתם לספוג טהרה ולהדבק בשכינה, מי מהם עטור בטלית או נושא ספר תורה, אבות ובנים במסע מצוות עשה מן התורה – מצוות ראייה.

הצבעים הקסומים והבהירים ביצירה מבטאים את ירושלים הטהורה, את השכינה והקדושה הקורנים ממנה, ומחברים את ירושלים של מטה לירושלים של מעלה.

בציור זה בחרתי לתת לירושלים גוונים תכולים, שכחול דומה לים וים לשמים ושמים מזכירים את בורא העולם השוכן בהם ואליו שאיפתנו לדמות.

ולחומות גוונים כסופים, לתאר את הכיסופים של כל יהודי להידבק בבורא עולם, להגיע לירושלים ולהתפלל ולהודות לפניו.

פרורי הזהב מבטאים את האור של ירושלים, את היוקרה והחשיבות של העיר.

בציור קסום זה ניכרת הדרך הארוכה והחווייתית לעולי ציון, שהלכו בימים ובלילות כדי להגיע לירושלים. הם טיפסו הרים וגבעות, שהרי "ירושלים הרים סביב לה".

בדרכם ראו עצי זית אשר משמנם הכינו בזמן המקדש שמן זית זך להדלקת המנורה.

הגוונים הקסומים של הציור, האור הבוקע מירושלים ומתנשא אל על, כל אלו מוסיפים ממד רוחני לתמונה ומעוררים געגועים לימים שהיו.

הרעיון הנ"ל בגרסה בהירה.

בציור רואים את הנוף הקסום של ירושלים, שהרים סביב לה, ואת עולי הרגל העולים בהרים בדרך לירושלים להיכנס בשעריה, ואת שרשרת החומות הסוגרת את העיר העתיקה.

גם בימינו אנו משתדלים לעלות לירושלים, לכותל המערבי שהוא שריד מבית מקדשינו, בשלושת הרגלים פסח שבועות וסוכות, ולומר בתחנונים את התפילה שתיקנו לנו רבותינו:

ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו
ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך
ולעשות חובותינו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו
מפני היד שנשתלחה במקדשך

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו מלך רחמן
שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים
ותבנהו מהרה ותגדל כבודו
אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה
והופע והנשא עלינו לעיני כל חי
וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ
והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם