שני המאורעות הניסיים שהתרחשו עם משה רבינו “קראו” לי כבר מזמן לצייר אותם.

האחד – משה בתיבה: תינוק רך הנשלח אל היאור תחת גזירת פרעה האכזרית, אשר ציווה להשליך את כל הילודים למים. דווקא מתוך הסכנה הגדולה מגיעה ההצלה, כאשר בת פרעה מושיטה יד ומעלה אותו מן המים, והוא גדל בבית המלך עצמו.

השני – משה והסנה: משה הבורח מחרב פרעה, מוצא את עצמו במדבר מול מראה מפעים ובלתי נתפס: סנה הבוער באש ואינו נשרף. שם, ברגע של התגלות עליונה, הוא מקבל את השליחות לחזור למצרים ולהוביל את גאולת עם ישראל.

מאורעות כה ייחודיים ועמוקים, עוד טרם היותנו לעם, עוררו בי גם התרגשות גדולה וגם תחושת אחריות: האם נכון לצייר אותם? ואם כן, כיצד ניתן לבטא רגעים כה נשגבים בסגנון אישי?

דווקא בימים האחרונים, בתוך ההכנות לחג ובהתקרבות לחודש ניסן – זמן של גאולה, ובשילוב המציאות המורכבת בארץ הקודש, כאשר אנו חווים שוב ושוב שמירה וניסים גלויים – התחברו לי כל הנקודות.
התחזקה בי ההכרה ש"אין עוד מלבדו” – שהקב״ה הוא המנהיג את כל ההווה והעבר, טווה כל פרט ומוביל את המציאות אל הגאולה השלמה. כל מאורע, קטן כגדול, הוא חלק מתהליך מדויק ומושלם.

מתוך החיבור הזה – קיבלתי את הכוח לצייר את שני הרגעים הללו.

בחרתי לשלב בין סגנון ריאליסטי לבין הקו המודרני, הרך והעדין שאני מובילה בשנים האחרונות – כדי לאפשר לצופה להרגיש גם את המציאות וגם את הרובד הרוחני שמעבר לה.